ראש הממשלה שלי 

יום שישי היום, השעה 15:45. תיכף יתחיל הסיכום השבועי של ראש הממשלה בטלוויזיה. זה מוזר, נראה כאילו כולם שכחו לגמרי שלפני שהוא התחיל את הקדנציה שלו, זה לא היה נהוג. פתאום כל העניין הזה נהיה טבעי לגמרי, ולא כמו בערוץ 33 המגוחך ששידר את כל המכות שחברי הכנסת מכניסים אחד לשני, אלא משהו יותר ישיר, טבעי וקרוב. זו גם לא פרסומת. הוא פשוט יושב במשרד שלו, בעצמו, הוא ולא דובר, הוא ולא יחצן, מסכם בקצרה את השבוע שעבר עליו ומספר בקצרה על השבוע שיבוא. בהתחלה מתחו עליו קצת ביקורת. אמרו שהוא פופוליסט. בשבוע השני לכהונה שלו הוא פתח את התכנית וסיפר בקור רוח מדהים, כאילו הוא מספר על ארוחת הבוקר שלו, שקיבל השבוע שתי הצעות שוחד (הוא ניסח את זה כ"הטבות תמורת תמיכה ברעיון"). הוא אמר שמפאת כבודם של האנשים שלא שיערו שיספר על כך בטלוויזיה, הוא לא חושף את שמם ואת מהות ההצעות אבל הבטיח לצופים שבפעם הבאה שמישהו יעשה כך, הוא יפרסם בדיוק את הפרטים. זהו. מאז או שהוא לא מספר יותר על הצעות שוחד, או שאף אחד לא מציע לו. סיפור מוזר הבחור הזה. בכלל לא פוליטיקאי במקור. פשוט אדם חביב ומוכר יחסית שביקש בכל לשון של בקשה (וזו הייתה לשון פשוטה מאד, בקשה ולא שכנוע) הזדמנות להביא לשלטון איכות אחרת. לא ברור למה האמינו לו. בארץ היה נראה שהייאוש תפס אצל האנשים את מקומה של כל תקווה לשינוי. איכשהו הבקשה שלו חדרה לתודעה. אולי קצת כמו הגימלאים שכמעט קיבלו את השלטון לידיים בלי להתכוון. הוא דווקא כן התכוון. אולי הוא לא ציפה לכזו היענות אבל הוא בהחלט התכוון. מוזר כמה הכל נראה פשוט כשהוא בשלטון עכשיו. לא שאין עליו ביקורת, אבל לפחות יודעים בדיוק על מה מדברים כשמבקרים אותו. הדוגמא עם הצבא היא דוגמא מעולה. באחת התכניות האחרונות שלו הוא פשוט הודיע שהוא מתכוון להפוך את הצבא לצבא משכורות. זה היה שידור ארוך בשתי דקות מהשידורים הקבועים שלו (7 דק' במקום 5). הרי ברור שבכל סיטואציה אחרת הוא היה מקומם עליו שתי קבוצות גדולות. הראשונה היא קבוצת האנשים המאמינים בערכו של הצבא כצבא העם. האנשים שחושבים שכל אזרח לא יכול להיות לגמרי ישראלי אם הוא לא יודע מה זה תרגיל פרט-חוליה, רס"ר, ת"ש ושק"מ. הקבוצה השנייה היא באופן טבעי, מתנגדיו הפוליטיים, בלי קשר לעמדתם העניינית בנושא. העניין הוא שבאותו שידור הוא סיפר על כך בפשטות ובטבעיות מפליאה כל כך, שזה היה נשמע הדבר הכי ברור והגיוני ואני לא מדבר רק על טון הדיבור שלו. הוא פשוט הציג בקצרה את כל הנתונים שהביאו אותו למסקנה שזה הדבר הנכון לעשות, שאגב, הם בעיקר כלכליים, ובאותה טבעיות הציג את התכנית החלופית הכוללת צבא מצומצם, בשכר ואימון של חודשיים לכל אזרח, שיחליף את השירות הסדיר ויהיה הבסיס (תוך שמירת כשירות מדי פעם כמובן) לשירות מילואים לשעת צרה. באותה תכנית הוא גם פירט כמה כסף בדיוק נחסך ולאן בדיוק ילך הכסף הזה, פירט על החסרונות המרכזיים של התכנית שלו ולמה הוא חושב שזה נכון להוציא אותה לפועל למרות זאת. זה היה מדהים. נראה כ"כ נכון ופשוט שנדרש היה המון אומץ כדי לצאת בביקורת על התכנית הזו. בכלל, הוא מצליח באותה שיטה בדיוק, להעביר החלטות שבכל סיטואציה אחרת לא היו עוברות. למשל, הוא הצליח להעביר בשלום החלטה שלא להפחית את שכר הלימוד באוניברסיטאות. כביכול, הוא לא היה יכול לבחור תזמון יותר גרוע להחלטה כזו, מאשר השנה. אצל כולם עוד חקוקות בזיכרון השביתות האחרונות ובמיוחד, זו שבעקבותיה ביטלו סמסטר לימודים. הבלגאן שנגרם מאותן שביתות היה פשוט היסטרי. הוא פשוט עלה לאוויר באחת מהתכניות האלה שלו (הוא קורא לתכנית "שבת שלום" J כמו בגן...) וסיפר שהחליט לא להוריד את שכר הלימוד האקדמי ובאותה נשימה סיפר על הוצאה לפועל של תכנית שפעם הוצעה ע"י אזרח ונגנזה, על פיה כל צעיר שיעבוד במקצוע מתוך 3 מקצועות יקבל מימון שכר לימוד מלא על פי מס' השנים בהם עבד. עבודה בחקלאות = לימודי אגרונומיה, ביולוגיה, כימיה. עבודה בבניין = לימודי מחשבים או הנדסה כלשהי. עבודה בסיעוד או בחינוך = לימודי פסיכולוגיה, סוציולוגיה, חינוך. שנה של עבודה = שכר לימוד של שנה. גדול, לא? אנשים עובדים במקצועות האלה, מרוויחים כסף לא רע בכלל ותוך כדי גם ממנים לעצמם תואר שכבר יש להם בסיס ניסיוני בו. מה שמדהים הוא שראש הממשלה שלי לא לקח אפילו קרדיט על הרעיון אלא פרסם (בהסכמתו כמובן) את שמו של אותו אזרח שהעלה את ההצעה לפני 5 שנים בערך. שבוע אח"כ הוא סיפר בחיוך שהמשרד שלו הוצף בהצעות ייעול ושחלקן לא פחות ממבריקות.
 רוצים עוד דוגמא? הוא שיקם את משרד העבודה והרווחה לכדי תפקוד מלא, עד כדי כך שחברות כח האדם נשארו כמעט בלי עבודה. מתוך כך הוא הרשה לעצמו לבטל לחלוטין את דמי האבטלה לאלו הכשירים לעבוד. היות ובאותו שידור הוא פירט בדיוק לאן ילך הכסף הנחסך (גמלאות 70%, חד הוריות 30%) אנשים פחדו להשמיע ביקורת כי אז היה מצטייר כאילו הם רוצים להתבטל בבית על חשבון הגימלאים והחד-הוריות.באותו אופן הוא גם ביטל את עניין הנסיעה בעמידה בתחבורה ציבורית (פתאום אף אחד לא מבין מה לעזאזל חשבנו שהסכמנו לסבול את השטות הזו), הגדיר את מקצועות החינוך וההגנה (זה השם שהוטמע למקצוע הצבאי) כ"מקצועות מועדפים" ותיקצב אותם ביד נדיבה, הכניס לשטחים הכבושים כוחות בינלאומיים ואפילו העביר להם כספים לפיתוח תשתיות הומניטאריות בהתניה שהוצאת הכספים תהיה בפיקוח מלא של כוחות אלו (אתם יכולים לדמיין כמה התנגדות ציבורית הייתה למהלך הזה אבל במקום לנסות להצדיק את עצמו, הוא פשוט התנצל בפני אלו שלא הסכימו איתו ואמר שלדעתו מכוחניות לא יכול לצאת שום דבר טוב ושאם, בסופו של דבר יגיעו למסקנה שהמהלך נכשל, יוכלו להביע את דעתם בבחירות הקרובות). בנוסף הוא שינה לגמרי את מערכת האכיפה של התעבורה בארץ וגבה במשך חצי שנה אחוז מס נוסף תוך הסבר מפורט איך הכסף הנכנס מכך ישרת הקמה של מערכת זו. כולם משלמים את המס בשמחה. אני זוכר שאחד המראיינים שאל אותו פעם מה הסוד שלו? איך יכול להיות שהדברים מתנהלים בכזו קלות ואם הוא לא יוצר אשליה בקרב האזרחים? התשובה שלו הייתה מדהימה בפשטותה. הוא טען שכשמחפשים מורכבויות, המורכבויות מוצאות אותנו. הוא סיפר שלכל מערכת שלטונית שאינה נקייה לגמרי מבחינה מוסרית, יש אינטרס להציג תמונה מורכבת על כל דבר ועניין. הצגת תמונה מורכבת משרתת את השלטון בכך שהיא יוצרת טשטוש. כמו מסך עשן שעולה מול ביקורות אפשריות. המלחמה היא דוגמא מוצלחת לנושא. כשיש לך מדינה שתעשייתה הצבאית מגלגלת כ"כ הרבה מיליוני דולרים, לפיתוח, למשכורות מע' הביטחון, לציוד ואימונים שוטפים, צריך הרבה אומץ כדי ליצור מציאות אחרת, כזו שתפרוק אותנו מנשקינו ותבטל את הצורך ב"ענק הביטחוני". יותר קל לשמור על המצב כמו שהוא ובמקביל ליצור אשליה שהמצב מוצדק ויותר מורכב מכפי שהוא באמת ולכן אנחנו לא מסוגלים לצאת ממעגל המלחמה שבו אנו שרויים כבר יותר מחמישים שנה (למרות שכולם נורא "רוצים"). יש עוד סיבה מרכזית לשמר מצב מלחמה. כשאזרחים של מדינה נמצאים במצב מתמיד של התגוננות לרעות מבחוץ, אין להם פנאי לביקורות כלפי פנים ונוצרת "לכידות בעם". זה תהליך פסיכולוגי ידוע, טען. ואז הוסיף את המשפט הבא: "מרוב אנרגיות שהופנו ליצירת הטשטוש והאשליה כולם שכחו שקיימת אפשרות נוספת והיא לנסות ליצור מצב שהוא באמת ובפשטות טוב. אנחנו הופכים להיות קורבנות של האשליה שניסינו ליצור".  המראיין לא הרפה ממנו ולא הסכים לקבל בקלות תשובה מעורפלת כזו. "איך היית מתמודד עם שביתת המורים אשתקד?" שאל. גם פה ראש הממשלה שלי הפתיע בתשובתו. הוא טען שהיה מנחה את הצדדים (יו"ר ארגון המורים והאוצר) לבחור תוך יומיים מתחילת השביתה, דמות שמקובלת על שניהם כדמות בוררת. דמות ציבורית שאינה מזוהה לא עם האוצר ולא עם ארגון המורים (שופט לשעבר, מבקר מדינה לשעבר, מנכ"ל חברה...) ושדעותיה מקובלות על שני הצדדים באופן כללי. אם לא היו מצליחים, אמר ראש הממשלה שלי, היה בוחר בה בעצמו. מהרגע שנבחרה דמות כזו היה מבקש משני הצדדים להעביר תיק מנומק עם כל דרישותיהם, נימוקיהם, דעותיהם וכל הנתונים הרלוונטיים, לאותה הדמות, להפסיק את השביתה, ולקבל מראש כל החלטה שהבורר/ת יחליט. את התיקים, כך טען, היה מבקש גם לפרסם באינטרנט באתר משרד האוצר ומשרד החינוך שיהיו חשופים לגמרי לציבור."חבל שלא היית אז ראש ממשלה", סיכם המראיין.
 שני קווים מנחים יש לו, לראש הממשלה שלי: פשטות, וזכות הציבור לדעת. הוא לא חובב תקשורת והוא מצא פיתרון די מקורי כדי להוריד לעצמו את התקשורת מהגב. הם תמיד מוזמנים. כל ישיבה רשמית פתוחה ומזמינה אליה כתבים ועיתונאים. כל ישיבה, כולל פגישות עבודה אישיות. בהתחלה זה הפך את ישיבות הממשלה לפסטיבל. אחרי שבועיים מספר העיתונאים ירד לחצי והיום הם כבר לא שם. יש משהו נורא לא מושך בלסקר ישיבה שאינה בדלתיים סגורות. תופעת לוואי נוספת למדיניות הזו היא שמן הסתם אין יותר הדלפות ואין יותר מדליפים. מצחיק כמה שזה פשוט, לא? חשבתם פעם כמה כבוד אנחנו, כאזרחים, נותנים לחשאיות? איך אנחנו מקבלים כמובן מאליו שזה בסדר להסתיר מאיתנו דברים? חשבתם פעם עד כמה אפשר לנצל זאת לרעה? איזה סיבה יש להסתיר מאיתנו ענייני מדינה? האם שיקול הדעת שלנו לוקה בחסר ביחס לזה של נבחרינו? אם לוקחים בחשבון שמאחורי כל החלטה ישנו נימוק הגיוני, אז תנו קצת קרדיט לאזרחים הפשוטים שיבינו אותו גם. אני רוצה לדעת מה ראש הממשלה שלי מבטיח לכל אחת מהמפלגות לפני שהוא מצרף אותן לקואליציה. לגיטימי לא? אני לא רוצה מישהו שילהטט אח"כ בין כל ההבטחות שהוא פיזר ושלא היו מחוברות למציאות. אף אחד לא תוהה איך יכול להיות שנכנסו כ"כ הרבה מיליונים לקופת המדינה כתוצאה ממכירת החברה של סטף - "ישכאר", עד כדי כך שהורידו את המע"מ בחצי אחוז, ועם זאת, אין כסף לכבד הסכמים עם המורים? או שאף אחד לא תוהה, או שמישהו תוהה ואז פוטר את התהייה ב"לסמוך על האנשים שמבינים". זו הטעות הכי גדולה שלנו כאזרחים. ה"הפקדה" העיוורת שלנו את השלטון בידי אלו שהם בסופו של דבר אנשים כמונו. הקטע האחרון מזכיר לי עניין נוסף. האם אי פעם תהיתם למה זה בסדר לחיות במדינה בה כשאתם נכנסים למוסך, כל אחד יכול לספר לכם איזה סיפור שבא לו על מה שקורה באוטו שלכם, בלי שיהיה לכם יותר מדי מושג? ישנם שני אשמים עיקריים בסיפור הזה שבימים אלו מקובל כמובן מאליו. קודם כל המדינה, שאמנם עושה, אבל בכלל לא מספיק, כדי להגן עליכם (איך אני יודע שלא מספיק? אני מעיף מבט במציאות!) ולא פחות אשמים אתם בעצמכם שלא נותנים לעצמכם מספיק קרדיט להבין שאם המנוע של האוטו מתחמם אז לא יכול להיות שהבעיה בציריה. אני לרגע לא טוען שאתם אמורים להכיר את המושגים המקצועיים אבל זכותכם וחובתכם לדרוש הסבר מניח את הדעת ל"למה זה קשור". אותו הדבר נכון גם לגבי עניינים מדיניים. אף אחד לא מטומטם. אם מסבירים נכון, כולם יכולים להבין הכל.אתם בטח שואלים את עצמכם מה ראש הממשלה שלי עשה בקשר למוסכים. הוא קבע שמעל רף מסוים של תלונות על אמינות - המוסך נסגר. במקביל הוא הקים יחידת ביקורת קטנה וסמויה שתיסע למוסכים ברחבי הארץ, תדווח על תקלות ותבקר את האבחנה של המוסך. בחודשיים האחרונים נסגרו 50 מוסכים. גם את זה הוא פרסם. לא מדהים עד כמה שזה פשוט?ראש הממשלה שלי מתייחס לדיווחים ושקיפות כחובה ולא כזכות. אם אתם רוצים לדעת משהו על ניהול תקציבים במדינה, אתם יכולים היום להיכנס לאתר שנקרא www.taktsiv.gov.il . האתר בנוי כמו עץ אינסופי. הוא מתחיל בשני תאים. "הכנסות קופת המדינה" ו"הוצאות קופת המדינה". שני תאים אלו מציגים את שני הסכומים הכוללים. מכאן ה"עץ" מתחיל להתפצל בלי סוף. לדוגמא: הוצאות קופת המדינה / ביטחון / צה"ל / פרויקטים / "נאוטילוס" / משכורות / מנהל פרוייקט. דוגמא נוספת: הוצאות קופת המדינה / חינוך / תיכונים / חינוך מיוחד / מחוננים / ירושלים / תיכון למדעים ואמנויות. דוגמא שלישית ואחרונה: הכנסות קופת המדינה / מסים / חקלאות / ייצוא / פרחים. זהו. ליד כל סעיף ישנו הסכום הכולל לאותו סעיף, והפיצולים הנוספים האפשריים של אותו תקציב. אם תסתובבו ברחוב היום תשמעו המון שיחות וויכוחים על חלוקת התקציב. פתאום כולם נהיו כלכלנים J. תהיתי לעצמי לא מזמן, איפה היינו עד עכשיו? איך נפלנו שבי בכל הסיפורים שסיפרו לנו והסכמנו לסבול כמעט הכל? איך לא דרשנו שלטון כזה הרבה קודם? לא מצאתי תשובות חכמות מדי. התנחמתי בעובדה שאיכשהו, כנגד כל הסיכויים, נתנו לראש הממשלה שלי את ההזדמנות להראות לנו דרך אחרת. עכשיו לא נראה לי שמישהו יסכים לחזור למה שהיה.